וויי-פיי, כבלים והשמיים: התמונה המלאה של הגישה לאינטרנט בבנגלדש

באנגלאדש חוותה התרחבות מהירה בגישה לאינטרנט בעשור האחרון. נכון לדצמבר 2023, במדינה היו כ-131 מיליון מנויים לאינטרנט, גידול של 7 מיליון באותה שנה בלבד wicinternet.org. הרוב המוחלט הם משתמשי אינטרנט סלולרי (118.5 מיליון), בעוד שכ-12.9 מיליון הם מנויים לאינטרנט בפס רחב נייח wicinternet.org. משמעות הדבר היא שרוב האנשים מתחברים לאינטרנט דרך רשתות סלולריות, ומעטים הרבה יותר משתמשים בתשתית ביתית או קווית. מבחינת היקף האוכלוסיה, מעריכים כי 77–78 מיליון בני אדם (סביבות 44–45% מהאוכלוסיה) השתמשו באינטרנט בתחילת 2025 datareportal.com. שיעור חדירה זה מבטא צמיחה משמעותית, אך עדיין משאיר יותר ממחצית מאזרחי בנגלדש מחוץ לרשת. מגמת הצמיחה חיובית – לשם השוואה, מספר המשתמשים באינטרנט הוכפל מ-54 מיליון ב-2015 ליותר מ-108 מיליון ב-2020 thefinancialexpress.com.bd – אך השגת גישה אוניברסלית נשארת משימה בהתהוות.

באופן כללי, הגישה לאינטרנט בבנגלדש מאופיינת בתלות חזקה בפס-רחב סלולרי, חבילות נתונים במחיר נגיש, ושימוש מרוכז באזורים עירוניים. הבעלות והשימוש בטלפונים ניידים זינקו במסגרת מיזם "דיגיטל בנגלדש" של הממשלה שהחל ב-2009. אז היו כ-20 מיליון בעלי טלפונים ניידים בלבד; כיום יותר מ-120 מיליון משתמשים בטלפונים ניידים, דבר המניע את חדירת האינטרנט דרך שירותי נתונים סלולרי netmission.asia. מהלכי הממשלה לקידום דיגיטציה והתפתחות ה-ICT הביאו ליצירת 5,275 מרכזים דיגיטליים ברחבי המדינה (מרכזי שירות תחת קורת גג אחת), המספקים שירותים דיגיטליים ביותר מ-120 מיליון פעמים לאזרחים ורישמו עשרות מיליוני לידות באופן מקוון netmission.asia. הישגים אלו ממחישים את ההתקדמות הרבה בהבאת האוכלוסיה לאינטרנט. עם זאת, עדיין קיימים אתגרים כגון הפער העירוני-כפרי ואיכות השירות, כפי שנראה בהמשך. בכלליות, הנוף הדיגיטלי של בנגלדש מתאפיין בצמיחה מהירה ופוטנציאל גדול, מלוּוה בפערים בתשתית ובנגישות שהממשלה והגופים העסקיים פועלים כעת לצמצמם.

תשתית אינטרנט: רשתות סלולר, סיבים אופטיים ופס רחב

התשתית האינטרנטית של בנגלדש נשענת על שלושה עמודי תווך מרכזיים: רשתות סלולר פרושות, עמוד שדרה בסיבים אופטיים מתפתח, ורשת פס רחב (קווית) מתקדמת. הרשתות הסלולריות הן האמצעי העיקרי לגישה לאינטרנט עבור רוב תושבי בנגלדש, הודות לארבע חברות סלולר מרכזיות המעניקות כיסוי ארצי. Grameenphone, Robi Axiata, Banglalink, ו-Teletalk החזיקו יחדיו ביותר מ-190 מיליון מנויים סלולריים בסוף 2023 wicinternet.org – מספר העולה על גודל האוכלוסייה (עקב משתמשים רבים בעלי מספר כרטיסי SIM). מפעילים אלה בנו רשתות 2G/3G/4G נרחבות. ראוי לציון כי רשת 4G LTE מכסה כיום את רוב האוכלוסיה (כולל רוב האזורים העירוניים והחצי-עירוניים), ואילו שירות 3G ניתן גם באזורים מרוחקים במיוחד. כמעט כל התושבים נמצאים בטווח אות רשת סלולרית כלשהי, עובדה המשתקפת במדדים בינלאומיים שבהם בנגלדש מצטיינת בכיסוי רשתות סלולריות ficci.org.bd. כיסוי רחב זה היה קריטי לחיבור קהילות כפריות באמצעות פס-רחב אלחוטי.

טבלה 1: מפעילי רשתות סלולריות עיקריים בבנגלדש (מנויים, דצמבר 2023) wicinternet.org

מפעיל סלולרי	מנויים (במיליונים)
Grameenphone (Telenor)	82.20
Robi Axiata (כולל Airtel)	58.67
Banglalink (Veon)	43.48
Teletalk (בבעלות המדינה)	6.46

מקור: נתוני ועדת הרגולציה לתקשורת של בנגלדש (BTRC) wicinternet.org. (הנתונים כוללים כרטיסי SIM פעילים; משתמשים רבים מחזיקים במספר מנויים.)

במקביל לרשת הסלולרית האלחוטית, השקיעה בנגלדש ברשת השידור בסיבים אופטיים שלה, המהווה את עמוד השדרה ל-backhaul סלולרי ולפס רחב קווי. מאז הענקת רישיונות Nationwide Telecommunication Transmission Network (NTTN) ב-2009, המדינה פרשה תשתית רחבה של סיבים. עד אמצע 2023, היו בבנגלדש כ-153,400 ק"מ של סיב אופטי (כ-80,600 ק"מ עיליים ו-72,800 ק"מ תת-קרקעיים) ficci.org.bd. עמוד שדרה זה מחבר את 64 המחוזות וכלל האפסילות (תתי-מחוזות) המשמעותיות, ומאפשר חיבורים מהירים לכל הארץ. עם זאת, איכות הרשת נותרה בעייתית – מעל מחצית מהסיבים המותקנים מוגדרים כ"תת-תקניים" או שאינם "בדרגה טלקומית", מה שמגביל את איכות שירותי 4G/5G באזורים מסוימים ficci.org.bd. חלק רב מהסיבים הותקן על גבי עמודים, דבר המותיר אותם חשופים לחיתוכים, מזג אוויר ועיכובי נתונים, בעוד שחפירה ושימת סיבים תת-קרקעיים צוברת תאוצה אך עדיין אינה מספקת. הממשלה מכירה בחולשה זו, פרויקטים להרחבה ושדרוג רשתות הסיבים בעיצומם. לדוגמה, פרויקט לאומי שאושר ב-2022 מרחיב ב-3,144 ק"מ סיב תת-קרקעי חדש ומשדרג ציוד תמסורת, במטרה להגיע לקיבולת נתונים של 100 גיגה-ביט לשנייה בכל אפסילה עד 2024 dhakatribune.com dhakatribune.com. מהלכים אלו מיועדים לתמוך ב-backhaul לטובת 5G ושירותי fiber-to-the-home עתידיים, כדי להבטיח שהתשתית תענה לדרישות הגדלות בנפחי התעבורה.

במישור הבינלאומי, בנגלדש מחוברת לאינטרנט הגלובלי דרך מספר כבלי סיבים אופטיים תת-ימיים. הכבל התת-ימי הראשון של המדינה (SEA-ME-WE 4) נכנס לפעולה ב-2005 והשני (SEA-ME-WE 5) ב-2017 dhakatribune.com. יחד, הם מספקים קיבולת רוחב פס של כ-2,600 ג'יגה-ביט לשנייה (נכון ל-2020) עבור תעבורת אינטרנט בינלאומית dhakatribune.com. השימוש של בנגלדש ברוחב הפס הבינלאומי גדל במהירות – מ-300 ג'יגה-ביט בלבד ב-2016 לכ-1,600 ג'יגה-ביט ב-2020 dhakatribune.com, והמגמה נמשכת ככל שצריכת 4G גדלה. על מנת לעמוד בצרכים העתידיים, כבל תת-ימי שלישי (SEA-ME-WE 6) מותקן כעת ואמור להיכנס לשימוש ב-2024. כבל זה יוסיף 7,200 ג'יגה-ביט לשנייה (7.2 Tbps) לקיבולת הכוללת, יגביר את יכולת פס-הרחב של בנגלדש ויוסיף שרידות dhakatribune.com. כבל SEA-ME-WE 6 יחבר את בנגלדש ישירות לסינגפור וצרפת (ועוד נקודות נחיתה), ויבטיח קישור מהיר ואמין למוקדי אינטרנט גלובליים dhakatribune.com. בנוסף לכבלים הקונסורציום הללו, גם מגזר הפרטי נכנס לתמונה – למשל, חברות אזוריות מפתחות את הכבל התת-ימי הראשון בבעלות פרטית של בנגלדש לסינגפור consultancy.asia. הגידול ברוחב הפס הבינלאומי צפוי להביא מהירות וזמינות טובות יותר למשתמשים, וכן לאפשר לבנגלדש לייצא רוחב פס למדינות שכנות (בנגלדש כבר מספקת אינטרנט לחלקים מצפון-מזרח הודו ויש תוכניות לחבר גם את בהוטן ואחרות) dhakatribune.com.

גישה בפס רחב (קווי) בבנגלדש עדיין נמצאת בהתפתחות בהשוואה לנייד. רשת הפס הרחב הקווית מורכבת מאלפי ספקי שירותי אינטרנט (ISP) – החל ממפעילים בפריסה ארצית ועד ספקי אינטרנט בכבלים קטנים מקומיים. ספקים אלו מספקים לרוב אינטרנט לבתים ולעסקים באמצעות כבלי סיבים אופטיים או כבלי כבלים (באזורים עירוניים) או רדיו אלחוטי. חברת התקשורת הממשלתית של בנגלדש (BTCL) מספקת גם היא אינטרנט בפס רחב (ADSL/סיבים) בחלק מהאזורים, אך שוק האינטרנט נשלט בעיקר על ידי ספקים פרטיים. בסוף 2023, היו בבנגלדש כ-12.9 מיליון מנויי פס רחב קווי wicinternet.org, מה שמעיד שכ-7% מהאוכלוסייה מחוברת לפס רחב קווי/אלחוטי בבית. מדובר בשיעור חדירה ביתי נמוך יחסית, שמציג את המיקוד העירוני של שירותי הפס הרחב – אשר זמינים בעיקר בערים ובעיירות גדולות. בשנים האחרונות חלה צמיחה ניכרת בחיבורי FTTH (סיב לבית) בערים כמו דאקה וצ'יטגונג, כאשר ספקי האינטרנט מציעים חבילות משתלמות (למשל, חבילות 20–50 מגה ב-800–1500 טאקה – כ-8–15 דולר בחודש). השוק הפך לתחרותי מאוד, מה שמוביל לירידת מחירים ולשיפור באיכות השירות. ראוי לציון שגם מפעילות הסלולר עצמן נכנסות כעת לתחום הפס הרחב הקווי: בשנים 2023–24, שלושת המפעילים הגדולים (Grameenphone, Banglalink ו-Robi) השיקו שירותי Fixed Wireless Access (FWA) שמספקים אינטרנט אלחוטי לבית באמצעות רשתות 4G/5G thedailystar.net thedailystar.net. לדוגמה, שירות “GPFi” של Grameenphone ושירות הנתב האלחוטי של Banglalink מאפשרים ללקוחות ליהנות מחיבור אינטרנט ביתי ללא צורך בכבל פיזי – בעצם באמצעות רשת הסלולר כדי לספק פס רחב. הרגולטור עדכן הנחיות כדי לאפשר שירותים אלו thedailystar.net, והמגמה מגבירה את התחרות בין ספקי האינטרנט המסורתיים ומפעילות הנייד בשוק האינטרנט הביתי thedailystar.net. תשתית הפס הרחב היא לכן שילוב של סיבים אופטיים, Wi-Fi וטכנולוגיית סלולר, כולם שואפים לספק אינטרנט מהיר יותר לצרכנים. באמצע 2024, הערך של שוק הפס הרחב עמד על כ-8,000 קרור טאקה (כ-800 מיליון דולר) והוא ממשיך לצמוח מהר thedailystar.net, מה שמראה על ביקוש חזק לחיבור מהיר גם מעבר לסלולר.

לסיכום, תשתית האינטרנט בבנגלדש מתקדמת במספר מישורים. רשת הסלולר מהווה את עמוד השדרה של החיבור (עם 4G נרחב ו-5G באופק), רשת הסיבים האופטיים מתרחבת לתמיכה בנפח גבוה יותר, וענף ספקי האינטרנט בפס רחב משגשג, במיוחד בערים. השקעה מתמשכת באיכות הסיבים, תשתית האנטנות, ורוחב הפס הבינלאומי – קריטית לשיפור איכות השירות. הממשלה והסקטור הפרטי שניהם פעילים בתחום זה, ומניחים את התשתית (תרתי משמע, במקרה של סיבים) לדור הבא של שירותים דיגיטליים.

עיר מול כפר: זמינות וחדירה

למרות ההתקדמות הרחבה בפריסת הרשתות, קיים פער דיגיטלי משמעותי בין הערים לאזורי הכפר בבנגלדש. גישה לאינטרנט ושימוש בו נפוצים הרבה יותר בערים מאשר בכפרים. לפי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של בנגלדש (BBS) ב-2024, רק 36.5% מתושבי האזורים הכפריים דיווחו כי הם משתמשים באינטרנט, לעומת 71.4% באזורים העירוניים dhakatribune.com. במילים אחרות, תושבים עירוניים נוטים להיות מחוברים פי שניים לעומת תושבי הכפרים. פער זה מדגיש כי הזמינות וחדירת השירותים באינטרנט קהילתיים כפריים בפער משמעותי מאחור.

מספר גורמים מניעים את הפער עיר-כפר. התשתית היא בעיה עיקרית – באזורים כפריים לרוב חסרה אותה צפיפות אנטנות סלולר, חיבורי סיבים וחשמל יציב כמו בערים. למרות שכיסוי הרשת הסלולרית אכן מגיע לאזורים כפריים, איכות השירות (כמו חוזק אות 4G ורוחב פס) עשויה להיות נמוכה בכפרים מרוחקים, ורבים עדיין מסתמכים שם על חיבור 2G/3G איטי. כמו כן, פחות משקי בית כפריים נהנים מאינטרנט קווי או Wi-Fi, כי ספקי שירותי האינטרנט מהססים להשקיע בסיבים/כבלים במקומות דלילים שמבחינה כלכלית קשה לשרת. רמות נמוכות של אוריינות דיגיטלית והכנסה משחקות גם הן תפקיד dhakatribune.com. מומחים מציינים כי לרבים מהכפריים יש מודעות וכישורים מוגבלים בשימוש באינטרנט, וחלקם שאולי היו נהנים ממנו – אינם מסוגלים להרשות לעצמם מכשירים או חבילות גלישה. שיעור העוני גבוה יותר באזורים הכפריים, מה שהופך אפילו את חבילות הנתונים הזולות יחסית של בנגלדש לנטל עבור משפחות בעלות הכנסה נמוכה. מחסומים כלכליים וחינוכיים אלה גורמים לכך שגם כאשר יש כיסוי רשת – ההטמעה בפועל של האינטרנט נשארת נמוכה.

ההשלכות של פער זה ברורות – לקהילות כפריות יש פחות גישה למידע אונליין, תכנים לימודיים, מסחר אלקטרוני ושירותי ממשלה דיגיטליים, מה שמחמיר פערים חברתיים-כלכליים. הממשלה הכירה באתגר ויזמה תוכניות לצמצום פער החיבור בין העיר לכפר. אחת התוכניות המרכזיות היא יוזמת "הכפר שלי – העיר שלי", שמטרתה לחבר את כלל השטחים הכפריים לרשתות מהירות ולהעניק שירותים עירוניים בכפרים a4ai.org. תחת החזון הזה הוקמו מאות מרכזים דיגיטליים קהילתיים (UDC) ברמת המועצות המקומיות, המציעים שירותים כמו טלרפואה, תשלומים דיגיטליים, ורישום למבחנים – תוך חיבור תושבים לאינטרנט. הממשלה, דרך קרן החובה החברתית של הרגולטור, מממנת פרויקטים תשתיתיים באזורים מוחלשים. לדוג' ב-2022 הוקצה תקציב של 2,026 קרור טאקה לפרויקט שמחבר אזורי ביצות (haor), איים ורמות הרים שחסרים שירותי תקשורת thedailystar.net. הפרויקט ambitiously כולל הנחת סיבים לאוזילות מרוחקות, הקמת אנטנות סלולר ע״י Teletalk במקומות קשים לגישה, ואפילו שימוש בלוויין הלאומי של בנגלדש כאשר רשת קרקעית אינה אפשרית thedailystar.net thedailystar.net. במיוחד, הלוויין Bangabandhu-1 (לוויין התקשורת הראשון של המדינה) משמש לחיבור איים מבודדים ו-chars לאינטרנט בפס רחב במסגרת המאמץ הזה thedailystar.net.

מאמצים אלה משפרים בהדרגה את החיבוריות הכפרית. נתוני הסקר של BBS שהוזכרו מראים כי מעל שליש מהכפריים כבר מחוברים לאינטרנט – עלייה ניכרת לעומת השנים הקודמות (למשל, לפני עשור שיעור הגלישה הכפרית היה באחוזים חד-ספרתיים). אף על פי כן, הפער לעומת הערים עודנו רחב. מחסור בתשתית, אוריינות דיגיטלית נמוכה ומגבלות כלכליות הם מחסומים מתמשכים שעל בנגלדש להתמודד איתם כדי להגיע להכלה דיגיטלית מלאה dhakatribune.com. קובעי מדיניות טוענים כי צמצום הפער הדיגיטלי הוא תנאי לפיתוח הוגן – ומבטיח שגם תושבי הכפר יוכלו לגשת לרפואה מרחוק, חינוך מקוון ומידע שוק כפי שתושבי העיר. לסיכום, זמינות האינטרנט בבנגלדש גבוהה בהרבה בערים מאשר בכפרים, אך תוכניות ממוקדות וטכנולוגיות חדשות (כמו פס רחב לווייני ו-5G) נותנות תקווה לצמצום הפער בשנים הבאות.

ספקיות עיקריות ומפעילות סלולר

הגישה לאינטרנט בבנגלדש מסופקת ע"י שילוב של מפעילות סלולריות וספקיות אינטרנט, שלכל אחת תפקידים שונים. בתחום הסלולרי שולטים ארבעה מפעילים, ואילו בשוק הפס הרחב הקווי מתחרות מאות ספקיות (ואף אחת אינה מחזיקה דומיננטיות ארצית דומה לזו של חברות הסלולר).

מפעילות רשת סלולרית (MNO): "ארבעת הגדולות" הן Grameenphone (GP), Robi Axiata, Banglalink ו-Teletalk. Grameenphone – חברת בת של Telenor הנורבגית – היא הגדולה ביותר עם מעל 82 מיליון מנויים wicinternet.org ומפורסמת בכיסוי הרחב שלה. Robi Axiata (חלק מקבוצת Axiata ממלזיה, שמוזגה עם Airtel ב-2016) שנייה בגודלה עם כ-59 מיליון מנויים wicinternet.org. Banglalink (שבבעלות VEON) נמצאת אחריה עם כ-43 מיליון משתמשים, ו-Teletalk (המפעיל הממשלתי) עם כ-6.5 מיליון wicinternet.org. יחד, ארבעת המפעילים מכסים כמעט 100% מהאוכלוסייה בשירותי קול/סמס בסיסיים וברשתות נתונים 3G/4G נרחבות. Grameenphone לבדה מדווחת על כיסוי של מעל 99% מהאוכלוסייה. שלושת המפעילים הפרטיים הם בבעלות חוץ ומביאים עמם השקעות משמעותיות וניסיון טכנולוגי, בעוד ש-Teletalk, על אף גודלה הצנוע, מובילה לעיתים פרויקטים לאומיים (לדוג' פריסת ניסיון של 5G). התחרות בין הסלולריות עזה, במיוחד על לקוחות האינטרנט. תחרות זו הביאה להורדת מחירי הדאטה ולעידוד שדרוגי רשת מתמידים.

במונחים של שירותים, כל המפעילים מציעים שירותי 2G (קול, נתוני EDGE), 3G ו-4G LTE. דור רביעי (4G), שהושק ב-2018, הוא כיום הסטנדרט לגלישה בערים ובעיירות; עד 2023 ארבעת המפעילים פרסו אלפי אתרי 4G. איכות השיחות והגלישה משתנה ממפעיל למפעיל וממקום למקום – לדוגמה, לאחרונה דורגה בנגלינק כחברת הסלולר עם האינטרנט הנייד המהיר ביותר בבנגלדש, כאשר 89% מדגימות הבדיקות שלה הגיעו למהירות הורדה של לפחות 5 מגה-ביט לשנייה newagebd.net. גרמין פון, שמוכרת בזכות הכיסוי, היא מעט איטית יותר אך יציבה יותר באזורים מרוחקים. רובי (כולל מותג Airtel) נמצאת איפשהו באמצע. טלטוק, בשל תדרים ותקציבים מוגבלים, מפגרת אחר האחרות בכיסוי ובמהירות, ומשמשת בעיקר כרשת גיבוי או כספק נישה (פופולרית בקרב חבילות מסוימות לעובדי מדינה ובכמה אזורים כפריים בהם היא מפעילה פרויקטים).ספקי קווי הקבע והאינטרנט הרחב מציגים נוף שונה לגמרי. בבנגלדש אין מונופול לשעבר של המדינה בשירותי אינטרנט (BTCL, ממשיכת החברה הממשלתית לטלפוניה, מספקת מעט DSL/סיבים, אך חלקה בשוק קטן). במקום זאת, מאות ספקי אינטרנט פרטיים פועלים ברחבי המדינה. רבים מהם הם עסקים קטנים המשרתים עיר אחת או שכונה, לעיתים על ידי פרישת סיב או כבל לבתי הלקוחות. יחד עם זאת, קיימים גם כמה ספקים גדולים יותר עם פריסה רחבה. לדוגמה, Link3, חברי התאחדות ספקי האינטרנט כמו AmberIT, DigiNet, BDCOM, ADN ואחרים הקימו רשתות בערים ועיירות רבות. במיוחד BDCOM היא אחת הגדולות ומפעילה רשת לאומית נרחבת, ואף מספקת שירותי קישור (Backhaul) לספקים קטנים יותר businessinspection.com.bd. ספקים אלו ניגשים לאינטרנט העולמי בעזרת מספר שערי אינטרנט בינלאומיים (IIGs) ברישיון ממשלתי, ולעיתים קרובות משכירים קבלי סיב מחברות NTTN או מרשתות הסיב של חברת החשמל והרכבת.מכיוון ששוק האינטרנט הקווי מפוצל, אין "מנהיג שוק" יחיד בדומה לסלולר. במקום זאת, ספקים שונים מובילים בסביבות מקומיות שונות. למשל, בדאקה מספר מצומצם של ספקים מחזיקים ברוב לקוחות הבית, בעוד שבצ’יטגונג או סילהט החברות המובילות שונות. חבילות האינטרנט הרחב מתומחרות בצורה נגישה יחסית לסטנדרטים בינלאומיים: משתמש ביתי ממוצע יכול לקבל 10 מגה-ביט לא מוגבל סביב 600 טאקה (6 דולרים) או 20–30 מגה-ביט בין 800 ל-1,200 טאקה (8–12 דולרים) לחודש מספקים רבים. לעיתים קרובות החבילות כוללות גם קישוריות מסחרית מקומית או BDIX (חליפין מקומי) עם מהירויות גבוהות במיוחד לתוכן בנגלדשי. הדבר יצר אקוסיסטם אינטרנט מקומי תוסס – משתמשים צורכים הרבה יוטיוב, פייסבוק ושירותי סטרימינג מקומיים, ומרכזי נתונים בנגלדשיים מאחזים תכנים פופולריים להקטנת תעבורה בינלאומית.אחד הפיתוחים המעניינים הוא המיזוג בין מפעילי סלולר ואינטרנט רחב. כפי שצוין קודם לכן, חברות סלולר משיקות שירותי אינטרנט ביתי מבוססי רשת סלולרית (FWA). באמצע 2024, גרמין פון, בנגלינק ורובי החלו בהרצה ניסיונית של אינטרנט אלחוטי קווי לבית. חבילות "GPFi Unlimited" של גרמין פון וחבילות הנתבים של בנגלינק מאפשרות לבית לקבל אינטרנט מהיר דרך מודם 4G מיוחד, ללא צורך בסיב קווי thedailystar.net thedailystar.net. גם רובי משיקה שירות דומה. שירותים אלו מטשטשים את הגבול בין שירותי סלולר מסורתיים לשירותי ספק אינטרנט – החברות מנצלות את רוחב הספקטרום שלהן והתשתית כדי לנגוס מנתח שוק האינטרנט הביתית. צופים בתעשייה מעריכים שתתחיל תחרות עזה בעקבות המהלך, מה שעשוי להוזיל מחירים עוד יותר ולדרבן את הספקים לשפר איכות שירות thedailystar.net. מזווית הצרכן, זהו שינוי מבורך: ללקוחות, במיוחד בערים ועיירות בדרג שני, יהיו יותר אפשרויות אינטרנט ביתי (אם אין כיסוי טוב מספק קווי, פתרון אלחוטי של חברת סלולר עשוי למלא את החסר).לסיכום, גרמין פון, רובי, בנגלינק וטלטוק הן שחקניות המפתח בתחום האינטרנט הסלולרי, בעוד אין ספק יחיד שמוביל באינטרנט הרחב – במקום זאת פועלת תחרות בין ספקים מגוונים. כל אחד מהשחקנים, גדולים וקטנים, תורם לחיבוריות של בנגלדש. ניכרת גם שיתופיות (למשל, ספקי אינטרנט עושים שימוש בתשתיות המפעילים הסלולריים לחיבורי גישה אלחוטיים והחברות הסלולריות משכירות סיבים מחברות NTTN). האקוסיסטם דינמי, והגבולות בין אינטרנט סלולרי וקווי הולכים ומטשטשים עם הזמן והתקדמות הטכנולוגיה.

מחירי ומהירות אינטרנט

אחד המרכיבים הבולטים בשוק האינטרנט של בנגלדש הוא מחיר הנתונים הנגיש. בעיקר בתחום המובייל, האינטרנט הוא מהזולים בעולם. לפי דו"ח גלובלי של מחירי נתונים (Cable.co.uk, 2022), בנגלדש דורגה במקום ה-12 בעולם מבחינת מחיר גישה לאינטרנט נייד dhakatribune.com. המחיר הממוצע ל-1GB נתונים ניידים בבנגלדש היה כ-0.32 דולר (33 טאקה) ב-2022 dhakatribune.com. לשם השוואה, באותו סקר הודו עמדה על $0.17 ל-GB (מקום 5), נפאל $0.21 (10), סרי לנקה $0.25 (11) ופקיסטן $0.29 (13) dhakatribune.com – דרום אסיה בכלל מתאפיינת בנתונים זולים. המשמעות היא שאפילו משתמשים בעלי הכנסה נמוכה יכולים לעיתים להרשות לעצמם חבילות בסיסיות (למשל חבילות חודשיות לרשתות חברתיות בדולר או פחות). הגורם המרכזי למחירים נמוכים הוא תחרות עזה ותלות באינטרנט סלולרי. עם מעל 100 מיליון משתמשים וכמה מפעילים המתמודדים על נתח השוק, חבילות הגלישה הפכו למוצר המוני בעל רווחיות נמוכה. בנוסף, מאחר שאינטרנט קווי פחות נפוץ, האינטרנט הסלולרי הוא המוביל ויוצר שוק רווי שמוריד מחירים dhakatribune.com. במילים אחרות, בנגלדש (כמו הודו) ממנפת יתרונות לגודל ולשוק תחרותי כדי להבטיח כי המחיר ל-GB נתונים נמוך ביותר, מה שתורם לצמצום הפער הדיגיטלי.עם זאת, הבעיה המסורתית של מחיר נמוך הייתה מהירות ואיכות נמוכות יחסית. ממוצע המהירויות בבנגלדש – גם במובייל וגם בקווי – היה בדרך כלל מתחת לממוצע העולמי. לדוג’, ב-2022 דורגה בנגלדש במקום ה-125 מתוך 139 מדינות במהירות נתונים סלולריים, עם ממוצע הורדה של כ-11.7 מגה-ביט לשנייה dhakatribune.com. אז פיגרה אחרי שכנותיה נפאל, פקיסטן, סרי לנקה והודו, שכולן דורגו בסביבות המקום 115–118 באינדקס המהירות dhakatribune.com. החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות המהירויות בבנגלדש משתפרות משמעותית. עם הרחבת רשתות דור 4 ושיפור תשתיות הסיב, מהירויות הגלישה בסלולר עלו. עד סוף 2024 בנגלדש עלתה למקום ה-88 בעולם באינדקס גלובלי של Ookla למהירות אינטרנט סלולרי newagebd.net. מהירות ההורדה הממוצעת בסלולר עמדה על 28.26 מגה-ביט לשנייה בנובמבר 2024, לעומת 27.5 מגה-ביט חודש קודם לכן newagebd.net. אמנם 28 מגה-ביט אינה מהירות גבוהה במיוחד, אך זו התקדמות ניכרת והציבה את בנגלדש מעל שכנותיה. (למשל, פקיסטן דורגה 97 וסרי לנקה 100 בנובמבר 2024, כלומר מהירויותיהן היו קצת נמוכות יותר newagebd.net.) יש לציין כי הודו קפצה באופן חד עם השקת דור 5 – המהירות הממוצעת שם מגיעה ל-100.8 מגה-ביט (מקום 25 עולמי) newagebd.net. לבנגלדש עדיין יש פער מול הודו ומול המדינות המובילות, אך היא מדביקה פערים ומתקרבת לממוצע הגלובלי.בצד האינטרנט הקווי (פס רחב), גם כאן נרשמה התקדמות במהירויות. משפחות עירוניות רבות נהנות כיום מחיבורים בסיב/כבל של עשרות מגה-ביט. לפי מדד Speedtest, המהירות החציונית לאינטרנט הקווי בבנגלדש בנובמבר 2024 הייתה כ-48.9 מגה-ביט לשנייה newagebd.net. דירוגה היה מקום 99 מתוך 155 מדינות במהירות פס רחב קווי, שיפור לעומת 101 קודם newagebd.net. מהירות של כ-50 מגה-ביט ממקמת את בנגלדש במקום סביר יחסית לעולם – לא מובילה, אך דומה לממוצע העולמי. מדינות שכנות – הודו עוקפת אותה עם ממוצע גבוה מ-60 מגה-ביט en.wikipedia.org, נפאל מפתיעה עם מהירות קווית אף גבוהה יותר (מעל 70 מגה-ביט בממוצע) בזכות פריסת סיבים רחבה en.wikipedia.org, ואילו סרי לנקה איטית (תלות גבוהה באינטרנט נייד הובילה למהירות ממוצעת של 23 מגה-ביט) en.wikipedia.org. ההתקדמות של בנגלדש מיוחסת בעיקר למעבר לפס סיב אופטי באחרון ולשיפור קיבולת קישוריות בינלאומית. עם זאת, אזורים כפריים רבים עדיין ללא אינטרנט קווי כלל, והמשתמשים שם תלויים בסלולר שלרוב איטי יותר מחיבורי Wi-Fi עירוניים.

כדאי גם לשים לב לפקטורים של עקביות ואיכות. למרות שהמהירויות הממוצעות הן כפי שצוינו, משתמשים רבים חווים תנודתיות. המושג "איכות פס רחב" כולל שיהוי, זמן פעילות (uptime) וכו'. הרשתות בבנגלדש מתמודדות עם אתגרים כמו הפסקות חשמל (חלוקת עומסים) שיכולות לפגוע בקישוריות – אם מגדלי סלולר נותרים ללא חשמל לאורך זמן, האינטרנט הנייד נופל, ואם לספקי האינטרנט לבית אין גיבוי, גם אינטרנט ביתי נופל. הדבר משפיע לעיתים על תחושת האיכות אף יותר מהמהירות הגולמית. אינטרנט לווייני (שיוסבר בהמשך) נתפס כאחת הדרכים לצמצם בעיות כאלה באמצעות גיבוי נוסף thedailystar.net.

מבחינת תמחור פס רחב, כפי שצויין, העלות גבוהה יותר מהסלולרית במונחים מוחלטים אך עדיין נחשבת נגישה. קו ביתי לא מוגבל של פס רחב במהירות 20–25Mbps עשוי לעלות כ-1000 טקה (כ-10 דולרים) לחודש, מחיר סביר למשקי בית ממעמד הביניים בערים. הממשלה עוקבת ומתערבת בתמחור הפס הרחב כדי לשמור על ידידותיות לצרכן. בשנת 2021 הרגולטור הציג הנחיות לתמחור אחיד ארצי (יוזמת "מדינה אחת, תעריף אחד"), שאיחדה מסלולים (למשל 5Mbps, 10Mbps, 20Mbps) עם מחירי מינימום למניעת גביית יתר מחוץ לערים הגדולות. גם אם לא נאכף בקפדנות, זה סימן לדחיפה להורדת תעריפי הפס הרחב. כתוצאה מכך, עדויות לא רשמיות מצביעות על עלייה במנויים לפס רחב ככל שהעלויות יורדות והמהירויות עולות.

לסיכום, בנגלדש מציעה אינטרנט בעלות נמוכה מאוד ל-GB – מה שמאפשר שימוש נרחב במיוחד דרך נתונים סלולריים. מהירויות שלפני שנים היו נמוכות מאוד השתפרו לרמות בינוניות, אבל עדיין יש פער לעמידה בסטנדרטים גלובליים. השילוב בין עלות נמוכה ומהירות הולכת ומשתפרת מבשרים טובות לעתיד: המשתמשים יוכלו לעשות יותר באינטרנט (סטרימינג, שיחות וידאו, למידה מקוונת) מבלי לחשוש לעלויות גבוהות. קובעי המדיניות מדגישים שוב ושוב שראוי לשמור על נגישות האינטרנט כדי להגשים את חזון הדיגיטציה הלאומי, והתחרות בשוק תומכת כמסתמן במטרה זו.

מדיניות ממשלתית, רגולציה ויוזמות פיתוח דיגיטלי

הממשלה הבנגלדשית היא מניע עיקרי בהרחבת הנגישות לאינטרנט ובקידום שירותים דיגיטליים. תחת החזון "בנגלדש דיגיטלית" הושקה ב-2009 אסטרטגיה מקיפה לשינוי המדינה באמצעות טכנולוגיה. חזון זה, שמוביל אותו ממשלת ראשת הממשלה שייח הסינה, נשען על ארבעה עמודי תווך: פיתוח משאבי אנוש, ממשל דיגיטלי, תשתיות וקישוריות, וקידום תעשיית ה-ICT netmission.asia. בעשור האחרון גובשו מדיניות, פרויקטים ותקנות רבות בהשראת חזון זה.

יוזמת בנגלדש דיגיטלית (2009–2021): הוכרזה לראשונה במניפסט הבחירות של 2008, במטרה לצמצם פערים דיגיטליים ולהעצים אזרחים דרך ICT netmission.asia. הממשלה הפכה את הדיגיטציה לעדיפות פוליטית, מה שאפשר פיתוח מואץ של תשתיות ה-ICT וממשל אלקטרוני. עד סוף 2021 (שנת יעד סמלית), המדינה השיגה רבות: רוב שירותי הממשלה הפכו דיגיטליים-חלקית או לחלוטין, חדירת האינטרנט והניידים זינקה, ויצוא ה-ICT (כגון פיתוח תוכנה) גדל משמעותית netmission.asia. הממשלה הקימה אלפי מרכזים דיגיטליים ברמת האיגוד והמועצות המקומיות, והביאה שירותים כגון רישום מקרקעין, לידות, רפואה מרחוק ורישוי עד לפתח בית האזרחים – על פלטפורמות אונליין. מעל "120 מיליון שירותים" נמסרו דרכם עד לפני מספר שנים netmission.asia. היוזמה נחשבת הצלחה מדינית, שכן חיברה את מושג הפיתוח לתחום החיבוריות והטכנולוגיה. הייתה קואורדינציה רמה גבוהה דרך תכנית a2i במשרד ראש הממשלה, שהובילה חידושים כגון שירותים פיננסיים סלולריים וכיתות דיגיטליות. כמו כן, נקבעה פחת במיסוי ייבוא סמארטפונים, הוקמו פארקי הייטק לחברות IT, ונוסחה מדיניות פס רחב לאומית (2009) שקבעה יעדים לחיבוריות ארצית a4ai.org a4ai.org. (פקידי ממשל טוענים שכיום צריך לרענן את מדיניות 2009 כדי לשלב טכנולוגיות חדשות ויעדי חדירה שאפתניים יותר a4ai.org a4ai.org.)

כדי להמשיך את התנופה, הממשלה הכריזה על השלב הבא: "בנגלדש חכמה 2041". לאחר שרובה של "בנגלדש דיגיטלית" הושגה עד 2021, המפלגה השלטת Awami League רצה בבחירות 2024 עם חזון להפוך את בנגלדש ל"מדינה חכמה" עד 2041 netmission.asia netmission.asia. בנגלדש חכמה מדגישה טכנולוגיות מתקדמות ומערכות חכמות – ועמודיה: אזרח חכם, ממשלה חכמה, כלכלה חכמה וחברה חכמה netmission.asia. מדובר על עתיד של קישוריות 5G/6G, שילוב IoT בתשתיות, כלכלה נטולת מזומן, שירותים מבוססי בינה מלאכותית וחדשנות טכנולוגית. הממשלה החלה לממש יוזמות תחת החזון הזה – הנפקת תעודות זהות חכמות, תכנון ערים חכמות, חיזוק מסגרות סייבר ודאטה. "בנגלדש חכמה" היא למעשה מפת הדרכים הדיגיטלית של המדינה לעשורים הקרובים, המשך ישיר של מהפכת הדיגיטציה הקודמת.

בנוגע לרגולציה וממשל של האינטרנט, נציבות התקשורת של בנגלדש (BTRC) היא הגוף המרכזי. ה-BTRC מעניק רישיונות (לספקי אינטרנט, חברות סלולר, IIGs וכו'), מקצה תדרים, ומפקח על איכות השירות. הנציבות מילאה תפקיד מרכזי בפתיחת השוק – למשל ביצעה בזמן את מכרזי הספקטרום ל-3G ו-4G (בשנים 2013 ו-2018 בהתאמה) ובימים אלו מתכוננת להקצאת ספקטרום ל-5G. בסוף 2023 גיבשה BTRC קווים מנחים לאימוץ שירותי אינטרנט לווייניים במסלול לא-גיאוסטציונרי (NGSO) (כגון Starlink), מה שמעיד על פתיחות רגולטורית לטכנולוגיות חדשות jagonews24.com. במקביל, הממשלה נוקטת לעיתים בגישה תקיפה כלפי תוכן ושימוש אינטרנטי. חוקים דוגמת חוק הביטחון הדיגיטלי ("חוק הסייבר" 2023) נמתחו על כך ביקורת בגין סעיפים העלולים לפגוע בחופש הביטוי ברשת ולהטיל חסימות, לכאורה מטעמי ביטחון לאומי ומלחמה בפורנוגרפיה netmission.asia. הממשלה טוענת שמדובר בצעדים הכרחיים לסביבה דיגיטלית בטוחה, אך החברה האזרחית קוראת לאיזון שימנע פגיעה בחדשנות ובנגישות למידע.

נדבך מדיניותי חשוב נוסף הוא "הכלה דיגיטלית" ונגישות אוניברסלית. בנגלדש מחויבת ליעדי ועדת הפס הרחב של האו"ם לשנת 2030, בהם הנגשת פס רחב במחיר שווה לכל נפש a4ai.org. בהתאם, הממשלה קבעה יעד לחבר כל בית-ספר לאינטרנט עד 2030 a4ai.org ולדאוג שלכל כפר תהיה נגישות מהירה (לעיתים "אף כפר לא יושאר מאחור"). יוזמת הכפר שלי – העיר שלי, שהוזכרה קודם, היא חלק מתכנית זו לצמצום פערי עיר-כפר באמצעות שדרוג התשתיות והקישוריות a4ai.org. כדי לממן חיבוריות לאזורים לא-רווחיים, הרגולטור מפעיל קרן מחויבות חברתית (SOF) שממומנת מאחוז קטן מהכנסות המפעילים. הקרן מממנת פרויקטים כפריים כגון הצבת אנטנות מרוחקות וחיבור יישובים בסיבים אופטיים. כך לדוג', כפי שצויין, פרויקט חיבור מרחוק בהיקף 2,026 קרור טקה (אושר ב-2022) ממומן מקרן זו ומבוצע על-ידי מועצת המחשוב הבנגלדשית, Teletalk וחברת לוויין בנגובונדו thedailystar.net thedailystar.net.

הממשלה גם הראתה נכונות להתערב בתמחור ובתחרות בעת הצורך. לדוגמה, בשנת 2020, כאשר מיזוג משמעותי (רובי–איירטל) שינה את שוק הסלולר, BTRC הטילה תנאים שנועדו להגן על הצרכנים. קיימות תקנות המבטיחות אמות מידה לאיכות שירות, כגון מהירות אינטרנט מינימלית ודרישה לחשוף מדיניות שימוש הוגן. בשנת 2021, כאשר גבר הלחץ הציבורי להוזלת מחירי הפס הרחב, אף הכריזה מחלקת הדואר והטליקומוניקציה על תכנית לאחד מחירים (“מדינה אחת, תעריף אחד”) שבעקבותיה ספקי אינטרנט רבים הורידו מחירים מרצונם. אף ששוק הטלקום בבנגלדש ברובו פתוח ומבוסס יוזמה פרטית, המדינה מחזיקה בהשפעה משמעותית באמצעות הנחיות מדיניות ובעלות על Teletalk ו-BTCL.

ברקע לכל אלו עומדת ההכרה, ברמות השלטון הגבוהות ביותר, כי ה-ICT הוא מאיץ פיתוח. ראש הממשלה השיח' האסינה והיועץ שלה לענייני ICT מדברים תדיר על מינוף קישוריות להשגת מעמד של מדינה בעלת הכנסה בינונית ומעבר לכך. הרצון הפוליטי הזה בא לידי ביטוי בהקצאות תקציב גדולות לפרויקטי ICT, תמריצים מס להשקעות טכנולוגיה ותוכניות לאומיות להעלאת אוריינות דיגיטלית (כגון הכשרת צעירים בפיתוח קוד ופרילנסינג). התוצאות נראות לעין: דירוג בנגלדש במדד פיתוח הממשל האלקטרוני של האו"ם עלה ב-11 מקומות ב-2022, המוביל בין מדינות מתפתחות tbsnews.net. שירותים ציבוריים כמו הגשת דו"ח מס, בקשות דרכון ורישום לחיסונים הועברו לאינטרנט, דבר שמדגים את הדחיפה הממשלתית לדיגיטציה.

לסיכום, התרחבות האינטרנט בבנגלדש לא הייתה מקרית – היא נתמכה במדיניות ממשלתית יזומה ויוזמות יעדיות. מדיגיטל בנגלדש ועד סמארט בנגלדש, מרפורמות רגולטוריות ועד השקעות תשתית, המדינה פועלת לעיצוב הנוף הדיגיטלי. אמנם נותרו אתגרים (להבטיח שהרגולציה לא תחנוק חדשנות, לשפר אבטחת סייבר וכו'), אך השותפות בין חזון ממשלתי לביצוע מהמגזר הפרטי ממשיכה לדחוף קדימה את הקישוריות בבנגלדש. הסביבה הרגולטורית כיום מעודדת צמיחה של שירותי אינטרנט, שואפת להוזיל אותם, ומשתמשת בהם לשיפור הממשל וחיי האזרחים.

אינטרנט לווייני: זמינות, ספקים, והשפעה פוטנציאלית

בעוד שבנגלדש שואפת לחבר את האוכלוסיות שבקצה האחרון, אינטרנט לווייני הפך לחזית חדשה מרתקת. באופן מסורתי, בנגלדש השתמשה בלוויין לשידורי טלוויזיה וקישורי דאטה מסחריים, אך לא לאינטרנט להמונים. הדבר משתנה עם הופעת שירותי אינטרנט לווייני מבוססי לווייני LEO (מסלול נמוך) דוגמת Starlink של SpaceX. בשנים 2023–2024, בנגלדש עשתה צעדים נועזים לפתוח שעריה לספקי אינטרנט לווייני. BTRC גיבשה מסגרת רגולטורית לשירותי לוויינים לא גאוסטציונריים (NGSO) בסוף 2024, במטרה למשוך שחקנים עולמיים ולאפשר גם לרישיון מקומי להפעיל שערי אינטרנט לווייני jagonews24.com. בתחילת 2025, המאמצים נשאו פרי: Starlink קיבלה רישיון רשמי לפעול בבנגלדש – מה שהפך אותה למדינה השנייה בדרום אסיה (לאחר סרי לנקה) המאשרת את השירות של Starlink thedailystar.net aa.com.tr.

כניסתה של Starlink הנה התפתחות משמעותית. באפריל 2025 העניקה הממשלה ל-Starlink רישיון הפעלה ל-10 שנים, ואישרה לה לייבא ציוד, להשתמש בתדרים, ולפרוס טרמינלים למשתמשים ברחבי המדינה aa.com.tr aa.com.tr. האישור הסופי הגיע ממשרד היועץ הראשי (הממשלת מעבר), מה שמדגיש את התמיכה ברמה הגבוהה thedailystar.net. נוכחותה של Starlink צפויה להגדיל את קיבולת ורמת הכיסוי של האינטרנט בבנגלדש, בעיקר לאזורים מרוחקים וחסרי שירות. גורמים רשמיים ציינו כי קישורי הלוויין המהירים של Starlink עשויים להיות יקרי ערך עבור חיבור מקומות אליהם לא הגיעו סיבים אופטיים, כגון שדות נהרות (chars), ביצות haor עמוקות, אזורים הרריים שבטיים, ורצועות חוף מוכות אסונות thedailystar.net. באותם מקומות, פריסת סיבים או תחזוקת אנטנות סלולר קשות — אך צלחת לוויין יכולה לשדר אינטרנט ישירות מהשמיים. בנוסף, השירות של Starlink נחשב עמיד בפני הפסקות חשמל – כי הוא אינו תלוי באנטנה מקומית שעלולה לאבד מתח; משתמש עם ערכת Starlink ומקור גיבוי יוכל להישאר מחובר גם בשעות ארוכות של ניתוקי חשמל thedailystar.net. זה עשוי להיות פורץ דרך לבנגלדש, שבה הפסקות חשמל לעיתים רבות משביתות את אמצעי התקשורת באזורים הכפריים.

ההשפעה הפוטנציאלית של Starlink וקבוצות לוויין LEO דומות חורגת מעבר לאינטרנט צרכני. מומחי תעשייה מגדירים זאת "מהפכת שירותי מידע", ומצביעים על יישומים לממשק (backhaul) ו-IoT jagonews24.com jagonews24.com. לדוג', Starlink יכולה להוות פתרון backhaul מהיר למפעילי סלולר: במקום לבנות ממסר מיקרוגל או להניח סיב אופטי עד אנטנה מרוחקת, אפשר להשתמש ב-Starlink על מנת להעביר תנועה מהאתר הנידח אל רשת הליבה. ניתן גם לאפשר קישוריות IoT לחקלאות או ניטור סביבתי באזורים מרוחקים (למשל רשתות חיישנים שמעבירות נתונים בלוויין). בניהול אסונות, אינטרנט לווייני יוכל לאפשר לצוותי חירום לתקשר כשמערכות קרקעיות מושבתות – דאגה אמיתית בבנגלדש הפגיעה לציקלונים והצפות. לאור היתרונות הללו, קבעה הממשלה כי מפעילי לוויין יוכלו לפעול עם בעלות זרה מלאה או בשותפות מקומית, ובתנאי אבטחת מידע (כגון שער גישה בתוך בנגלדש לפיקוח על התעבורה) jagonews24.com jagonews24.com.

למרות ש-Starlink נמצאת כיום בחזית, בנגלדש פתוחה גם לספקי לוויין נוספים. OneWeb, רשת לווייני LEO בריטית (בשותפות עם Bharti מהודו), עשויה אף היא להרחיב את שירותה לבנגלדש בעתיד, אולי באמצעות מפעילי טלקום. בנוסף, לבנגלדש גם שאיפות לווייניות עצמאיות: Bangabandhu Satellite-1, ששוגר ב-2018, הוא לוויין גאוסטציונרי שמשמש בעיקר לשידורי טלוויזיה ותקשורת ממשלתית. אף כי לא נועד מלכתחילה לפס-רחב, נעשה שימוש בבנגבנדו-1 בפיילוטים לחיבור אינטרנט לבתי ספר נידחים וקיוסקים כפריים thedailystar.net. הממשלה כיום מתכננת את Bangabandhu Satellite-2 שלפי הנחיית ראש הממשלה אמור להיות משוגר בשנים הקרובות עם יכולות משופרות dhakatribune.com. סביר להניח שהלוויין השני יתמקד יותר בתקשורת ושירותי אינטרנט (ואולי ישתמש בתדר Ka לאינטרנט). בכך יוכל למלא תפקיד משלים מול השירותים הזריים ולהעניק רשת ריבונית לשימושים מסוימים (ואולי אף לייצא קיבולת רוחב פס למדינות אחרות).

מבחינת זמינות ומחיר, נכון לאמצע 2025 Starlink בהכנות לתחילת השירות בבנגלדש. החברה מגבשת תוכנית תעריפים שנשלחת לאישור ה-BTRC aa.com.tr. אף שהמחיר המקומי לא פורסם עדיין, לפי מחיר Starlink בעולם, ערכת החומרה תעלה כמה מאות דולרים, ודמי מנוי חודשיים כ-80–100 דולר. זה גבוה משמעותית מהעלויות המקובלות לאינטרנט בבנגלדש. צרכן כפרי שמשלם כ-500 טקה (5 דולר) על חבילת סלולר חודשית, לא יוכל להרשות לעצמו לשלם 100 דולר על Starlink. לכן, צפוי שהאימוץ הראשוני יתמקד בעסקים, ארגוני פיתוח ומשתמשים אמידים באזורים מנותקים שלמדינה חשוב לספק להם תעבורה רציפה. בתי ספר, בתי חולים או משרדי ממשלה כפריים עשויים אף הם להיות מוטבים עיקריים (אולי בתמיכת המדינה או קרן שירות אוניברסלי). בעתיד, אם יירדו המחירים או שייושמו מודלים קהילתיים (כמו Wi-Fi כפרי מצלחת אחת), יותר משתמשים ייהנו מהשירות.

מלבד Starlink, כמה חברות מקומיות החלו לשתף פעולה בתחום הלוויינים. לדוגמה, Bangladesh Satellite Company Ltd (BSCL, שמפעילה את Bangabandhu-1) עובדת על פרויקטים לחיבור כפרים מרוחקים באמצעות לוויין כפי שצויין, וכן ניהלה דיונים להשכרת קיבולת מלוויינים אחרים לצורך הרחבת פריסת האינטרנט. התמיכה הרגולטורית הייתה חיובית – באמצעות קביעת משטר רישוי ברור ותשלומים צנועים (לדוג' אגרת רישוי של 10 אלף דולר, אגרה שנתית של 50 אלף דולר) jagonews24.com, בנגלדש הפכה את הכניסה לשוק לאינטרנט לווייני לקלה למדי.

סיכום: האינטרנט הלווייני צפוי להוסיף “שכבה שלישית” לפירמידת הגישה לאינטרנט בבנגלדש (כאשר מובייל וסיבים הם שתי השכבות הראשונות). הוא לא יחליף את הרשתות הקרקעיות אלא ישלים אותן באמצעות סגירת פערי כיסוי והוספת חוסן. קובעי המדיניות אופטימיים שכיסוי לווייני LEO בבנגלדש יבטיח שאין שטח שאין אליו גישה ושום קהילה אינה מבודדת מדי כדי להתחבר. אם ייושם היטב, הוא עשוי להאיץ בצורה דרמטית את הקישוריות באזורים הכפריים, ולתמוך ביעד הלאומי "לא להשאיר אף אחד לא מחובר". בשנים הקרובות, המעקב אחר הדרך בה Starlink ואולי גם ספקיות לוויין אחרות ייכנסו לבנגלדש יהיה מרכיב משמעותי בסיפור הקישוריות של המדינה.

אתגרים והזדמנויות בהרחבת הנגישות

הרחבת הנגישות לאינטרנט בבנגלדש – כדי להגיע לאוכלוסיות שלא מקבלות שירות ולשפר את האיכות – מלווה באתגרים וכן בהזדמנויות. התמודדות עם אלה תהיה קריטית לעתיד הדיגיטלי של המדינה.

אתגרים: (החסמים המרכזיים שבנגלדש מתמודדת איתם להרחבת הנגישות והאיכות של האינטרנט)

• פערים בתשתיות: למרות ההתקדמות, יש צורך בשדרוג התשתית הבסיסית. כפי שצויין, חלק גדול מרשת הסיבים אינה מיטבית (למעלה מ-50% אינם בתקן 4G) ficci.org.bd, מה שגורם לצווארי בקבוק לנתונים במהירות גבוהה. באזורים כפריים יש מגדלי סלולר מעטים, וגם כאלה שאינם מוכנים ל-4G או חסרי תמסורת מספיקה. פריסת סיבים וחשמל לאזורים נידחים (צ'ארים, הרים, יערות) קשה ויקרה. יתרה מכך, הטופוגרפיה השטוחה והנהרית של בנגלדש גורמת לכך שרשתות נאלצות להתמודד עם נהרות והצפות השוטפות כבלים או מגדלים. תחזוקת התשתית במדינה מועדת לאסונות (ציקלונים, הצפות, ברקים) היא אתגר מתמשך.
• נגישות כלכלית לאוכלוסיה ענייה: למרות שמחיר נתונים נמוך, עלות המכשירים ואפילו תשלום סמלי הם חסמים עבור העניים ביותר. משפחות כפריות רבות עדיין אינן יכולות להרשות לעצמן סמארטפון או מחשב. שיעור השימוש באינטרנט בקרב אוכלוסיות בעלות הכנסה או השכלה נמוכה נותר נמוך. סקר BBS המצביע על 36.5% שימוש כפרי לעומת 71.4% עירוני dhakatribune.com משקף חלקית את הפער הכלכלי – תושבי הערים בדרך כלל עשירים יותר. הבטחת יכולת רכישה של מכשירים וחיבור לרשת עבור האוכלוסיה שנותרה לא מחוברת (לרוב 20–30% העניים ביותר) היא אתגר משמעותי.
• אוריינות דיגיטלית ומודעות: מחסור במיומנויות דיגיטליות ומודעות מקשה על שימוש באינטרנט בקבוצות מסוימות (במיוחד מבוגרים, נשים כפריות וקהילות מוחלשות). גם כאשר קיימת קישוריות, אנשים רבים אינם יודעים כיצד להשתמש בה בצורה יעילה – למשל, שימוש במנועי חיפוש, טפסים מקוונים או תשלומים דיגיטליים. זה יוצר פער שימוש – יש חיבור לעומת שימוש אפקטיבי בחיבור. התמודדות עם אוריינות דיגיטלית דורשת חינוך והכשרה מהשורש.
• בעיות איכות ואמינות: חיבור לאינטרנט אינו מספיק כשחווית השימוש ירודה. משתמשים רבים מתלוננים על מהירויות נמוכות בשעות העומס, ניתוקי שיחות, או אתרים שלא נטענים. גורמים לכך כוללים עומס רשת (בעיקר ברשתות סלולריות עם ספקטרום מוגבל), הפסקות חשמל שגורמות לנפילות רשת, ולפעמים גם השבתות מכוונות של האינטרנט בזמני משבר. בבנגלדש היו לעיתים השבתות או האטות יזומות של האינטרנט מסיבות ביטחוניות, הפוגעות לא רק בנגישות אלא גם באמון המשתמשים. בנוסף, שיעור השיהוי (latency) בקישורים בינלאומיים גבוה, וחילופי האינטרנט הפנימיים דורשים אופטימיזציה טובה יותר. כל אלה גורמים לכך שחוויית המשתמש בפריפריה במיוחד יכולה להיות לא אחידה.
• חסמים רגולטוריים ומדיניות: אף שהממשלה תומכת בצמיחה הדיגיטלית, מגבלות רגולטוריות מסוימות מהוות אתגר. כצוין בניתוח FICCI, מפעילות סלולריות בעבר נאסר עליהן להניח סיבים עצמאית והן נאלצו להסתמך על צדדים שלישיים בעלות גבוהה ficci.org.bd ficci.org.bd. מדיניות זו, שנועדה למנוע כפילויות, האטה בפועל את צפיפות הסיבים לתמסורת סלולרית. ישנה התקדמות בהקלת הכללים לאחרונה אך עיכובים בירוקרטיים, בעיות תמחור ספקטרום (כמו עיכוב בהקצאת 5G עקב מחלוקות במחיר), ומסים כבדים על טלקום (מע"מ, מכסים) פוגעים ביכולת או בתמריץ של ספקים להשקיע בהתרחבות. התעשייה תובעת לעיתים קרובות מדיניות מס/רגולציה מעודדת יותר למען פריסת רשתות מהירה.
• אתגרים גאוגרפיים ואקלימיים: הגאוגרפיה של בנגלדש – דלתות ענק משולבות נהרות – הופכת את הקמת התשתית ליקרה (כבלים תת-ימיים במעברי נהר, מגדלים מוגבהים באזורים מוצפים וכו'). שינוי האקלים מחריף הצפות וחילופי נהר, ומסכן תשתית קיימת. אזורי חוף זקוקים לפתרונות קישוריות מוקשחים ועמידים בסערות. מדי שנה פוגעים ציקלונים בתשתיות התקשורת באזור הדרום, ומחייבים שיקום יקר. לכן, חוסן אקלימי חייב להיות חלק מתוכניות ההתרחבות, וזה מהווה אתגר טכני וכספי.

הזדמנויות: (גורמים חיוביים משמעותיים והזדמנויות שבנגלדש יכולה למנף לשיפור הגישה לאינטרנט)

• מחוייבות פוליטית חזקה: סדר היום הממשלתי (מבנגלדש דיגיטלית אל בנגלדש חכמה) מספק מנדט וברור וראייה רחבה לנושא הקישוריות. תמיכה ברמת הנהגה מבטיחה מימון ותעדוף לפרויקטים גדולים (לדוג': קישור כפרים, שדרוג תשתית סיבים עיקרית). לדוג', הממשלה התחייבה לחבר את כל בתי הספר עד 2030 ולוודא שלכל הכפרים יש גישה לאינטרנט במסגרת תוכניות כמו "הכפר שלי – העיירה שלי" a4ai.org. הדחיפה מלמעלה יכולה להמריץ משאבים ושחקנים רלוונטיים לכיוון גישה אוניברסלית.
• אוכלוסייה צעירה ודיגיטלית: למעלה מ-50% מאוכלוסיית בנגלדש צעירה מגיל 30. הדור הצעיר מאמץ במהירות טכנולוגיות חדשות ושירותים מתקדמים. זינוק במספר המשתמשים ברשתות החברתיות (יותר מ-45 מיליון ב-2023), והפופולריות של שירותים פיננסיים בנייד (Nagad, bKash) מוכיחים שכאשר יש אפשרות, הציבור מאמץ חיים דיגיטליים. זה יוצר מעגל חיובי: ביקוש עולה לשירותי אינטרנט שמושך השקעות נוספות. דור צעיר דיגיטלי תורם גם להגדלת הון אנושי להייטק (מתכנתים, תומכי IT, יזמים).
• שוק טלקום תחרותי: בנגלדש נהנית מהימצאות מספר מפעילים ו-ISPs, מה שמונע קיפאון. התחרות כבר הניבה מחירים נמוכים; היא יכולה גם לדרבן חדשנות. חברות משקיעות ב-4G/5G, בקונברגנציה של קווי ואלחוטי, ובשיפור השירות כדי לבלוט. הכניסה הצפויה של Starlink ואחרות מביאה תחרות חדשה בתחום הפס הרחב aa.com.tr aa.com.tr, מה שעשוי להפעיל לחץ על ספקים מקומיים להשתפר (למשל, להציע מהירות גבוהה או לשרת אזורים שהוזנחו עד כה). תחרות גם מעודדת שיתופי פעולה ציבוריים-פרטיים – למשל, שותפות בין חברות לסלולר לממשלה בפרויקטי כיסוי מתוך אינטרס להגדיל את קהל הלקוחות.
• התקדמות טכנולוגית: התקופה הנוכחית מתאימה לכך שטכנולוגיות חדשות כמו 5G ולווייני LEO זמינות בדיוק כשהמדינה מתמודדת עם הפערים האחרונים בקישוריות. פריסת 5G בשנים הקרובות תאפשר לא רק נתוני מובייל מהירים, אלא גם מקרים כמו אינטרנט אלחוטי קבוע (במקום תשתית סיבים), ויישומים מבוססי IoT (חקלאות חכמה, רשתות חשמל חכמות). בנגלדש כבר ערכה ניסויי 5G ומתכננת פריסה רחבה; לאחר הקצאת ספקטרום, ספקים פרטיים צפויים להשיק שירותים במרכזים עירוניים ואזורי תעשייה מיוחדים. זה יגדיל דרמטית את הקיבולת והמהירות, ואולי יהפוך את האינטרנט האלחוטי ברמת ג'יגה-ביט למציאות. במקביל, פס רחב לווייני מספק קיצור דרך מידי לחיבור אזורים מבודדים – כמוזכר, הממשלה רואה זאת כפיתרון לאזורים קשים לגישה ובעת אסון thedailystar.net thedailystar.net. אימוץ טכנולוגיות אלו יכול לעקוף מגבלות תשתית מסורתיות.
• רוחב פס בינלאומי ואינטגרציה אזורית: עם הכבל התת-ימי השלישי (SMW6) ופרויקטים נוספים, לבנגלדש צפוי להיות רוחב פס בינלאומי בשפע. המשמעות אינה רק גישה מהירה יותר לתושב המקומי, אלא הפיכת המדינה למרכז חיבור אזורי – יצוא רוחב פס לשכנות כמו נפאל, בהוטן וצפון-מזרח הודו dhakatribune.com. מכירת העודף יכולה להכניס משאבים להמשך השקעה בתשתיות פנימיות. זה גם מציב את בנגלדש כשחקנית מרכזית ביוזמות אזוריות (למשל רשת הסיבים הדרום-אסייאתית), ומקנה לה עוצמה לקבל מחירים טובים יותר מספקי Tier-1. חיבור בינלאומי חזק תומך גם בענפי מיקור חוץ, מחשוב ענן ומרכזי נתונים, שמצדם מצדיקים הרחבת הרשתות במדינה.
• שירותים דיגיטליים והזדמנויות כלכליות: התרחבות האינטרנט יוצרת הזדמנויות כלכליות חדשות, היוצרות מצידן משוב חוזר חיובי – לדוג', פריחת המסחר האלקטרוני (המוערכת לתעשייה של מיליארדי דולרים) מדרבנת עוד עסקים קטנים לעלות לרשת ושכנעת צרכנים לרצות גישה כדי לקנות ולבצע בנקאות. הדגש הממשלתי על יצוא IT (יעד 5 מיליארד דולר בשנים הקרובות) יוצר תעשייה שדורשת אינטרנט חזק. שירותים כמו רפואה מרחוק, למידה דיגיטלית ופלטפורמות פרילנסינג נותנים סיבה ישירה לאנשים להתחבר. בפרט בכפר, אם חקלאים מקבלים מידע על שווקים או תלמידים לומדים מרחוק – הדרישה הופכת לכלי פרנסה. יישומים משמעותיים מניעים את הביקוש, ותוכניות הפיתוח של בנגלדש יוצרות אותם (ייעוץ חקלאי דיגיטלי, העברת כספים באמצעות נייד וכו'). זו הזדמנות להפוך את האינטרנט מכלי צריכה בלבד לכלי להכנסה והעצמה – ובכך לתמוך בהתרחבותו.

לסיכום, בנגלדש ניצבת בצומת דרכים עם אתגרים גדולים – תשתיתיים, חברתיים-כלכליים ורגולטוריים – אך גם עם שפע חסר תקדים של הזדמנויות ומשאבים למנף. סביר ששנים הקרובות יראו מאמץ מרוכז של הממשלה, תעשייה פרטית ושותפי פיתוח להרחיב את נגישות האינטרנט לכל פינה במדינה. בהתמודדות עם האתגרים והצמדות להזדמנויות, בנגלדש תוכל להתקדם לעבר מטרת הגישה האוניברסלית והאיכותית, שתאפשר את שאיפותיה לכלכלה חכמה ומבוססת ידע.

השוואות לשכנות האזוריות

כדי למקם את נוף האינטרנט של בנגלדש בהקשר, מועיל להשוות אותה לשכנותיה האזוריות בדרום אסיה. מדינות כמו הודו, נפאל וסרי לנקה דומות לבנגלדש (מבחינת דמוגרפיה ושלב הפיתוח), אך גם מראות תוצאות שונות בגישת האינטרנט, שמדגישות את ההתקדמות של בנגלדש ואת הפערים שנותרו.

החדרה לאינטרנט (Penetration): שיעור חדירת האינטרנט בבנגלדש (כ-44.5% מהאוכלוסייה בתחילת 2025) נמוך משל הודו או סרי לנקה, אך דומה לזה של נפאל ופקיסטן. בהודו, עם הדחיפה הדיגיטלית המסיבית (והמהפכה הניידת בהובלת Jio), הגיעו לכ-55% חדירה – מעל 800 מיליון משתמשי אינטרנט ב-2025 datareportal.com. סרי לנקה, מדינה קטנה ומעירונית יותר, מתהדרת בכ-53–54% חדירה (בערך 12.4 מיליון משתמשים) datareportal.com. לנפאל הייתה חדירה של כ-49.6% ב-2024, בדומה לבנגלדש dhakatribune.com tbsnews.net. פקיסטן, בשל אתגרי אוכלוסייה ותשתית, מפגרת במקצת עם הערכות של 40–48% ב-2025 (לפקיסטן היו כ-116 מיליון משתמשים מתוך ~240 מיליון תושבים) – כלומר בנגלדש ופקיסטן קרובות במדד זה. אם כן, בנגלדש לא רחוקה מהממוצע האזורי, אך בהחלט יש לה לאן לשאוף כדי להגיע להודו או סרי לנקה מבחינת אחוז האוכלוסייה המחוברת. מאמצי הממשלה בסוף שנות ה-2010 אכן סייעו לבנגלדש לעבור את רף שליש האוכלוסייה, והיעד הבא הוא לעבור את 50% (חצי מהאוכלוסייה) בשנים הקרובות.

פער עירוני-כפרי: הפער בין עיר לכפר בשימוש באינטרנט מהווה בעיה נפוצה בדרום אסיה, אך בבנגלדש הוא במיוחד מודגש (כפי שדובר, 36% מול 71% שימוש). בהשוואה, בהודו החדירה העירונית היא כ-70% מול 35% בכפרים (יחס דומה לבנגלדש). סרי לנקה, בשל גודלה הקטן, חווה פער כפרי קטן יותר, בעוד שלנפאל יש פער גדול (עמק קטמנדו מחובר היטב, בעוד כפרי ההר רחוקים הרבה פחות מחוברים). כל המדינות מכירות בכך שצמצום הפער הכפרי הוא המשימה הקשה ביותר בדרך לאינטרנט כמעט לכלל. לאוכלוסיה הכפרית של בנגלדש (כ-60% מכלל) אתגר גדול יותר מסרי לנקה (שכ-20% ממנה כפריים בלבד). מצד שני, בנגלדש יכולה ללמוד מהפרויקטים ההודיים הרחבים לכפר (כמו BharatNet שמספק סיבים לכפרים), ומהרשתות הקהילתיות היצירתיות בנפאל כדי להעצים את מהלכה הפריפרי.

מהירויות חיבור: בכל הנוגע למהירות אינטרנט, בנגלדש הובילה בעבר מאחור ביחס לשכנות, אך שיפורים אחרונים שינו את התמונה. מהירות האינטרנט הסלולרי בבנגלדש (ממוצע ~28 מגה-ביט לשנייה בסוף 2024) גבוהה כעת מפקיסטן וסרי לנקה, לפי Speedtest Global Index newagebd.net newagebd.net. בנובמבר 2024 דורגה בנגלדש במקום ה-88 בעולם במהירות סלולרית, פקיסטן 97 וסרי לנקה 100 newagebd.net. משמעות הדבר שרשתות ה-4G בבנגלדש שופרו בקצב מהיר מזה של אותן מדינות בשנה-שנתיים האחרונות. לעומת זאת, מהירות סלולרית בהודו טובה בהרבה – הודו דורגה במקום ה-25 עם ממוצע של כ-100 מגה-ביט (בזכות אימוץ מהיר של 5G וספקטרום בשפע) newagebd.net. כך, משתמשי הודו נהנים מהנתונים הניידים המהירים בעולם במחירים נמוכים מאוד, תחום שבנגלדש טרם הדביקה. מהירות הפס הרחב הקווי (Fixed broadband) מציגה דירוג שונה במקצת. הודו מובילה שוב, עם ממוצע/חציון ארצי בדרך כלל מעל 60–70 מגה-ביט en.wikipedia.org. הפס הרחב של סרי לנקה נמוך יחסית (~23 מגה-ביט בממוצע en.wikipedia.org), מכיוון שרבים תלויים בסלולר או ב-ADSL ישן יותר. בנפאל דווקא יש פס רחב טוב יחסית בערים (מעל 50–70 מגה-ביט על פי דיווחים מסוימים en.wikipedia.org), אולי בזכות ספקיות פייבר חדשות בקטמנדו. מהירות החציון הקווית של בנגלדש (~50 מגה-ביט) ממקמת אותה באמצע. אז אזורית, בנגלדש ממוקמת בטווח ביניים במהירויות – לא האיטית ביותר, אך לא המהירה ביותר. היא צמצמה משמעותית את הפער עם שכנות בנפח האינטרנט הסלולרי, הישג בולט.

תמחור נתונים (Data Pricing): כל מדינות דרום אסיה נהנות מנתוני מובייל זולים, אך בנגלדש והודו בולטות במיוחד. הממוצע בבנגלדש – $0.32 לג'יגה dhakatribune.com – רק מעט גבוה מהודו (כ-$0.17) וכאמור אף זול יותר מפקיסטן ($0.29) ובערך כמו בנפאל/סרי לנקה (בסביבות $0.20–0.25) dhakatribune.com. במדדים עולמיים, מדינות אלו תופסות מקומות גבוהים מאוד בזמינות ומחיר. זהו יתרון אזורי – למשל, אפריקאים או דרום אמריקאים משלמים פי כמה. עם זאת, כדאי לשים לב שמחיר נמוך בבנגלדש/פקיסטן גורר הכנסות נמוכות למפעילים (ARPU), שמגבילות כמה הם ישקיעו בתשתיות. הפתרון של הודו היה לכמות – שימוש עצום למשתמש במחיר זול – וזה קורה כעת גם בבנגלדש (צריכת נתונים למשתמש עולה ככל שה-4G מתפשט וסמרטפונים נפוצים יותר). בפס רחב קווי קשה יותר להשוות, בגלל הבדלי חבילות ומבנה שוק, אך לרוב סרי לנקה והודו יקרות יותר מבנגלדש בחודש, כי ריבוי הספקים בבנגלדש מוביל למלחמת מחירים בערים. מחקר אחד מצא שבנגלדש מהזולות בעולם מבחינת עלות כניסה לבסיס כאחוז מההכנסה הלאומית לנפש (GNI), מה שמעיד על נגישות טובה.

יוזמות ממשלתיות ומדיניות: בתחום ממשל דיגיטלי ומדיניות, בנגלדש הייתה בין החלוצות במדינות המתפתחות, אך בהשוואה לשכנות:

• הודו עם פרויקט Digital India הנרחב והמתוקצב (לדוגמה, BharatNet שמחבר כל מועצת כפר בסיבים – כמו השאיפות של בנגלדש). הודו מובילה גם בייצור מקומי של סמארטפונים, שהוזיל את העלויות.
• נפאל בעלת מסגרת Digital Nepal חדשה יחסית, אך מוגבלת מאוד בעקבות הגיאוגרפיה הקשה שלה.
• סרי לנקה נהנתה משיעור אוריינות גבוה וליברליזציה מוקדמת של התקשורת, ולכן השיגה הישגים דיגיטליים מוקדם יחסית (כמעט כל שירותי הממשל זמינים באינטרנט, האוריינות הגבוהה מסייעת לאוריינות דיגיטלית). עם זאת, המשבר הכלכלי האחרון פגע בהשקעות בתחום (ובמיוחד בהשקה רחבה של 5G).
• פקיסטן אף היא נוקטת במדיניות Digital Pakistan אך מתמודדת עם אוריינות נמוכה ופער מגדרי בשימוש באינטרנט (קיים במידת מה גם בבנגלדש).

תחום בולט הוא פריסת 5G: כאן הודו מובילה (השקת 5G ב-2022 והתרחבות מהירה), לסרי לנקה לפחות רשתות ניסוי אך המשבר הכלכלי דחה השקה מסחרית, נפאל ביצעה ניסויים בהיקף מוגבל, פקיסטן ובנגלדש שתיהן סובלות מעיכובים. בנגלדש החלה בפיילוט של Teletalk על 5G ב-2021 en.prothomalo.com, אך השקה רחבה מתעכבת כשמכרזי הספקטרום נדחו ל-2023/2024 thedailystar.net. גם פקיסטן נכון ל-2025 טרם השיקה 5G מסחרית. כלומר בנגלדש ופקיסטן בערך באותו מצב מבחינת פיגור טכנולוגי, בעוד הודו ו(פוטנציאלית) סרי לנקה מובילות. שאיפת ממשלת בנגלדש היא לא להישאר בפיגור גדול מדי – הם שואפים ל-5G לכל עד סוף העשור, בהתאם לחזון ה-Smart Bangladesh.

להלן השוואה בחתך מדדים מרכזיים של אינטרנט בבנגלדש ובשכנותיה:

טבלה 2: חדירת אינטרנט ובסיס משתמשים – בנגלדש מול שכנות (2024–25)

מדינה	משתמשי אינטרנט (מיליונים)	חדירה (% מהאוכלוסיה)
בנגלדש	~77.7 (ינואר 2025) datareportal.com	44.5% datareportal.com
הודו	~806 (ינואר 2025) datareportal.com	55.3% datareportal.com
פקיסטן	~116 (הערכת 2025)	~48% (הערכה)
נפאל	15.4 (ינואר 2024) tbsnews.net	49.6% tbsnews.net
סרי לנקה	12.4 (ינואר 2025) datareportal.com	53.6% datareportal.com

מקורות: דוחות Digital של DataReportal 2024–2025, רגולטורים תקשורתיים לאומיים.

כפי שהטבלה מראה, בנגלדש נמצאת מאחורי הודו וסרי לנקה מבחינת אחוזי חדירה, אך מובילה או דומה לפקיסטן ונפאל. במספרים מוחלטים של משתמשים, בנגלדש שנייה רק להודו בקבוצה זו (עקב גודל האוכלוסייה שלה). ראוי לציין שכל המדינות הללו חוו צמיחה מהירה במספר המשתמשים בחמש השנים האחרונות, ובנגלדש למעשה הוסיפה יותר משתמשי אינטרנט חדשים (במיליונים) בין 2019 ל-2023 מאשר רבות אחרות, למעט הודו.

מבחינת עלות ודפוסי שימוש, בנגלדש ושכנותיה חולקות את המגמה של שימוש באינטרנט המבוסס בעיקר על מובייל. דרום אסיה כולה מתאפיינת באימוץ נמוך של אינטרנט נייח (פס רחב) ותלויה יותר בדאטה ניידת מאשר אזורים כמו מזרח אסיה או אירופה. המשמעות היא שנושאים כמו ניהול ספקטרום, שיתוף אנטנות ואיכות רשתות סלולריות מהווים אתגרים משותפים. מבחינה תרבותית ולשונית, אימוץ תוכן בשפה המקומית (בנגלית לעומת הינדי או סינהלית, וכד') יכול להשפיע על השימוש; לבנגלדש היצע עשיר של תוכן דיגיטלי בבנגלית, מה שסייע להאצת האימוץ בקרב אלה שאינם דוברי אנגלית (בדומה לפריחת האינטרנט בשפות מקומיות בהודו).

שיתוף פעולה אזורי הוא זווית נוספת: מדינות רבות לומדות מהצלחות של שכנותיהן. לדוגמה, ההצלחה של בנגלדש בשירותים פיננסיים סלולריים (bKash) היוותה דוגמה לאחרים, בעוד שבנגלדש למדה ממודל מרכזי השירות בהודו כאשר השיקה את מרכזי הדיגיטל ביישובים. קיימת גם יוזמה לרשת אזורית של דרום אסיה (סוג של "דרך המשי הדיגיטלית") שבה בנגלדש יכולה להפוך למרכז מעבר שמחבר כבלי תת-ימיים למדינות שכנות ללא מוצא לים.

לסיכום, ההתקדמות של בנגלדש בנגישות לאינטרנט היא מרשימה אך לא ייחודית – מדינות כמו הודו וסרי לנקה השיגו חדירה ומהירויות גבוהות יותר במקרים מסוימים, ומדגימות מה אפשרי. במקביל, בנגלדש השיגה יתרון על פני שכנותיה מבחינת עלויות ומהירויות שהשתפרו לאחרונה. ההשוואות האזוריות מדרבנות את בנגלדש לשאוף רחוק יותר: לדוגמה, כאשר בנגלדש רואה את הודו מזנקת קדימה בתחום 5G וסיבים אופטיים, היא עלולה להאיץ בעצמה את הפריסה כדי להישאר תחרותית בכלכלה הדיגיטלית. למרבה המזל, המגמות במדיניות ובשוק בבנגלדש מצביעות על כך שהיא במסלול לשיפור מתמיד ואף עשויה לסגור את הפערים (ואולי לעקוף שכנות מסוימות) במדדים מרכזיים בעשור הקרוב, במיוחד אם המומנטום הנוכחי יישמר.

תחזית עתידית: פריסת 5G והרחבת אינטרנט לווייני

אם נביט קדימה, עתיד הנגישות לאינטרנט בבנגלדש יעוצב על ידי טכנולוגיות הדור הבא (כמו 5G ולוויינים), יוזמות ממשלתיות מתמשכות, ובשלות תעשיית הטלקום שלה. המטרה הכוללת ברורה: לבנות "בנגלדש חכמה" ומחוברת באופן מלא עד שנות ה-40 של המאה הזו, שבה אינטרנט מהיר נפוץ וחיוני כמו חשמל.

פיתוח משמעותי באופק הוא פריסה מלאה של רשתות 5G סלולריות. בנגלדש נכנסה רשמית לעידן ה-5G בדצמבר 2021, כאשר "טליטוק" השיקה שירות 5G ניסיוני במיקומים נבחרים (למשל חלקים מדאקה וטונגיפארה) en.prothomalo.com en.prothomalo.com. השקה מוגבלת זו הייתה סמלית (והפכה את בנגלדש לאחת מעשר המדינות הראשונות שבדקו 5G לפי דיווחי בכירים en.prothomalo.com) ושימשה כהדגמה ביום הדיגיטל של בנגלדש. התוכנית המקורית הייתה שאחרי מכרז ספקטרום בתחילת 2022, המפעילות הפרטיות יתחילו לפרוס 5G לקראת סוף 2022 או 2023 en.prothomalo.com. בפועל, הלוחות הזמנים התעכבו בשל עיכובים בהשלמת הנחיות 5G ומשא ומתן מול מפעילים בנוגע למחירי הספקטרום thedailystar.net en.prothomalo.com. מכרז הספקטרום ל-5G התקיים בסופו של דבר ב-2022 וב-2023, והמפעילים רכשו תדרים בתחום 2.3 ג'יגה-הרץ, 2.6 ג'יגה-הרץ ו-3.5 ג'יגה-הרץ. נכון לאמצע 2025, החברות הפרטיות ערכו ניסויים (למשל גרמין-פון ורובי בדקו 5G עם ציוד של Huawei/Nokia במעבדות וכמה אתרי הדגמה) globaldata.com, אך 5G מסחרי לצרכנים עדיין אינו זמין לרוב הציבור. הציפייה היא שבשנים 2025–2026 תתרחש שלב ראשון של פריסת 5G ע"י המפעילים הגדולים בערים ראשיות ובאזורים תעשייתיים.

לאחר ההשקה, 5G מבטיח מהירויות אולטרה-מהירות וזמן תגובה נמוך – פוטנציאלית פי 10–20 מהר יותר מ-4G בפועל en.prothomalo.com. זה יאפשר אפליקציות חדשות כמו סטרימינג HD במובייל, מציאות רבודה/מדומה, ופריסות IoT מתקדמות (מערכות תחבורה חכמות, מפעלים מחוברים). בבנגלדש, שימוש מיידי אחד ל-5G עשוי להיות Fixed Wireless Access, כלומר פס רחב בסגנון סיבים לבתים באמצעות ראוטרי 5G (כבר נבדק על 4G; 5G יהפוך את זה למהיר במיוחד). ל-5G יש פוטנציאל לשפר את הכיסוי הכפרי אם ישתמשו בתדרים נמוכים להרחבת טווח, אך השקות ראשונות יתמקדו בערים צפופות. הממשלה הבהירה כי 5G הוא עמוד תווך ב"חזון בנגלדש חכמה" – בדגש על שימושים בערים חכמות, רשתות חשמל חכמות, רפואה מרחוק וחינוך דיגיטלי en.prothomalo.com. בהכנה לכך, הממשלה שדרגה תשתיות (כפי שצוין, פרויקטים להעלאת קיבולת הקישורים האזוריים ל-100 ג'יגה-ביט באמצעות סיבים) ומעודדת פיתוח אפליקציות 5G דרך האקתונים ותוכניות באוניברסיטאות. עד סוף שנות ה-2020 ניתן לצפות שלבנגלדש תהיה נוכחות 5G משמעותית לפחות בכל הערים והכבישים המהירים, גם אם לא ארצית. באופן חשוב, עם כניסת 5G, טכנולוגיות ישנות יילכו וייעלמו – ייתכן שרשתות 3G יושבתו כדי להקצות תדרים ל-4G/5G (כבר קורה במספר מדינות). זה יפשט את ניהול הרשתות וישדרג את המהירות הממוצעת למשתמשים.

בגזרת האינטרנט הלווייני, העתיד נראה מבטיח לא פחות. עם השקת Starlink הצפויה ב-2025, בנגלדש עשויה לחוות פריצת דרך בסוג של חיבוריות חדשה. בטווח הקצר (שנתיים הקרובות), Starlink צפויה להשיק חבילות שירות, כנראה תחילה ללקוחות עסקיים וממשלתיים. ייתכן שנראה חיבורי Starlink בבתי ספר נידחים, מרכזי מחקר (כמו בסונדרבאנס או אזור ההרים), או לשימוש חירום בעת אסון. אם מגמת Starlink העולמית תימשך, ייתכן שגם חובבי טכנולוגיה ועסקים בערים יאמצו זאת כגיבוי לאינטרנט קרקעי לא אמין. הגישה הנוחה של הממשלה – כפי שמשתקף באישור המהיר לרישיון – מצביעה על נכונות לשיתופי פעולה ישירים לטובת הציבור, למשל, חיבור מקלטי ציקלון חופיים עם Starlink לתקשורת בעת סערות, או התקנת חיבורי לוויין לצי הימי ומשמר החופים במפרץ בנגל.

בנוסף, מדיניות בנגלדש מאפשרת שחקנים נוספים; ניתן להעריך שOneWeb ואפילו Kuiper של אמזון (בעתיד) יבקשו רישיון אם השוק ישתלם. OneWeb עשויה לשתף פעולה עם חברת האם של Banglalink (Veon) או של Robi (Axiata) להפיץ את שירותה בבנגלדש, לדוגמה. תחרות בשוק האינטרנט הלווייני יכולה לסייע בהורדת מחירים עם הזמן. תוקף הרישיון לחמש שנים עבור מפעילי NGSO jagonews24.com משמעו ש-BTRC תבחן את הביצועים ושוקלת להוסיף מפעילים ברישיון בסבבים עתידיים.

במקביל, בנגלדש תמשיך לנצל את יכולות הלוויין העצמיות שלה. בסביבות 2028 צפוי שיגור הלווין Bangabandhu-2 (הראשת הממשלה כבר הורתה לזרז את התהליך dhakatribune.com). אם Bangabandhu-2 יוקדש לתקשורת ופס רחב, הוא יכול לספק קיבולת ייעודית לצורכי בנגלדש (למשל, לדאוג שלמשרדי ממשלה בכל 64 המחוזות יהיה חיבור אינטרנט לווייני לגיבוי, או לאפשר קישוריות באיים כמו סנט מרטין שם לא ניתן להניח סיבים ימיים). זה עשוי להשלים את השירותים הלווייניים במסלול נמוך (LEO): לווייני LEO מספקים רוחב פס גבוה עם מורכבות (תחנות קצה, וכו'), בעוד שלוויין גיאוסטציונרי כמו Bangabandhu-2 יכול למשל לשדר תכנים חינוכיים או לספק חיבורי VSAT לבנקים ועסקים.

יוזמות ממשלתיות מתמשכות ישפיעו חזק על העתיד. פרויקטים כחלק מ-"בנגלדש חכמה" ייושמו – דוגמת פריסת 5G ארצית עד שנת יעד מסוימת (אולי יעד של 90% כיסוי אוכלוסייה עד 2030), או חיבור סיבים מלא לכל מועצות האיחוד. הממשלה שואפת גם לשפר את האוריינות הדיגיטלית – עד 2041, החזון הוא דור של "אזרחים חכמים" המיודעים בטכנולוגיה. לכן נצפה להשקעות גבוהות בהכשרת ICT, לימוד תכנות בתוכנית הלימודים, והרחבת גישה למכשירים בלימוד (ייתכן רעיונות כמו "מחשב נייד לכל תלמיד").

מערכת האינטרנט של בנגלדש בעתיד צפויה לראות שילוב הולך וגובר של שירותים. הגבולות בין טלקום, שירותי IT ומדיה ייטשטשו. כבר כעת חברות טלקום מציעות שירותי סטרימינג, וההפך, ספקי תוכן עשויים להציע חבילות שכוללות גם חיבוריות (דמיינו ספק אינטרנט שמספק גם גישה חינמית לפורטלים ממשלתיים ללא עלות דאטה וכו'). על ידי מינוף הדור הצעיר וענף הסטארט-אפים הטכנולוגיים הצומח, בנגלדש עשויה ליצור יותר אפליקציות ופלטפורמות מקומיות שידחפו את השימוש באינטרנט עוד יותר (בדומה לאופן שבו הודו פיתחה את מערכות התשלום הדיגיטלי או אפליקציות נסיעות ששכנעו להשתמש בדאטה סלולרית).

שיתוף פעולה אזורי ובינלאומי עשוי לעצב גם את העתיד. לדוגמה, אם תיבנה רשת סיבים אזורית שתחבר בין דרום אסיה לדרום-מזרח אסיה, בנגלדש יכולה להרוויח מהיותה מרכז מעבר, דבר שיביא הכנסות למימון שיפורים מקומיים. חברות טכנולוגיה בינלאומיות עשויות להשקיע יותר – גוגל ופייסבוק כבר הביעו עניין בכבלי תת-ימיים סביב אסיה; אמזון הקימה נקודת קצה (edge location) בבנגלדש בשנת 2022 עבור שירותי הענן שלה (מה שמרמז על פיתוח תשתיות ענן מקומיות בעתיד). השקעות נוספות כאלה ישפרו את הקישוריות המקומית (למשל, אחסון תוכן בבנגלדש כדי להאיץ את השירותים עבור המשתמשים).

יש לקחת בחשבון גם את הסיכונים והאי-ודאות: תעשיית התקשורת העולמית היא עתירת הון, והספקיות בבנגלדש זקוקות למצב פיננסי בריא כדי להשקיע בדור 5 ומעבר לכך. שמירה על הכנסת החברה (באמצעות תמחור הגיוני, ואולי אף קונסולידציה אם נדרש) היא חשובה – מלחמת מחירים שתפגע מדי ברווחי הספקיות עלולה להתנקם בהן בכך שלא יהיו להן מספיק משאבים להרחבת הרשתות. מרכיב נוסף הוא הכלכלה הגלובלית – בנגלדש לעיתים מסתמכת על יבוא ציוד רשת; תנודות בשער החליפין או בעיות בשרשראות האספקה (כמו מחסור השבבים האחרון) עלולות להשפיע על קצב אימוץ הטכנולוגיה. תפקיד הממשלה בשמירה על אקלים תחרותי וידידותי (כגון תמריצים מס לציוד 5G, או ייצור מקומי של מכשירי קצה להוזלת עלויות) ימשיך להיות חשוב.

בסך הכול, התחזית היא כי בנגלדש תמשיך להתקדם במהירות בגישה לאינטרנט. עד שנת 2030, סביר להניח ששיעור החדירה לאינטרנט יעמוד על 80–90% (בדומה למדינות מפותחות כיום), בעיקר דרך סמארטפונים. דור 5 יהיה נפוץ בערים וזמין באזורים כפריים רבים (אולי לא בדור 5 מהיר ואולטרה-רחב, אלא בגלי ביניים או גלים נמוכים לצורך כיסוי). מערכי לוויינים יבטיחו שגם האיים המרוחקים (chars) או כפרי ההרים הנידחים יוכלו להתחבר. הפער הדיגיטלי יקטן משמעותית, כאשר רוב בתי הספר והמרפאות יחוברו לרשת. אם כיום כ-45% מהאוכלוסייה מחוברים, אחוז זה יעלה מדי שנה בזכות המאמצים המשותפים של הממשלה והתעשייה. היסודות לכך מונחים כבר עכשיו – במדיניות, ברישיונות, ובפרויקטי תשתית – לבנגלדש מחוברת לחלוטין, שבה האינטרנט באמת יגיע "דרך Wi-Fi, כבלים והשמים" לכל אדם. האתגרים בדרך אמיתיים, אך הכיוון והמחויבות מעידים כי המדינה נמצאת במסלול נכון להשגת תמונת גישה לאינטרנט שהיא מהירה, נגישה וזמינה לכולם.